מוסאי ובניו בע"מ נ' אלחמד ח'אלד

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה עניינה באספקת סחורה נשוא חשבונית מספר 747 מיום 1.3.04, אשר הופקה בשעה 12:40 מאת התובעת לנתבע על סכום של 5000 ₪, אשר לטענת התובעת מעולם לא שולמה על ידי הנתבע.

הנתבע מצידו טען, כי מדובר בחשבונית פקטיבית וכי מעולם לא ראה או קיבל חשבונית זו ובוודאי שלא קיבל גם את הסחורה נשוא החשבונית.

הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של קדם משפט אשר שימש דיון סופי במהלכו שמע ביהמ"ש את נציג התובע, אשר הגיש תצהיר וכן את עדות בנו וכן שמע את עדות הנתבע, אשר לא הגיש תצהיר בעדות ראשית אך הגיש תצהיר לתמיכה בכתב ההגנה.

עוד יש לציין, כי התביעה הוגשה במקור בתל אביב – יפו והועברה לביהמ"ש זה עקב העדר סמכות מקומית.

התובע מצידו ציין, כי מעולם לא וויתר על החוב נשוא כתב התביעה וכי הגם שהתביעה הוגשה בשיהוי של מספר שנים (למעלה מ-6 שנים) הדבר נעשה לאחר שהיו ניסיונות חוזרים ונשנים לגבות את החוב טלפונית.

בנו הגדיל לעשות וטען, כי התביעה הוגשה על מנת "לחנך" את הנתבע תרתי משמע שכן הנתבע יצר חובות שכאלה בעסקים שונים בדרום תל אביב ולמעשה לא שילם את תמורתם והוא אף מוכן לתרום את הסכום הנתבע למוסד כזה או אחר, כפי שיורה ביהמ"ש.

גם הנתבע וגם בנו הדגישו, כי העסק שלהם הפועל מזה 30 שנה, פועל על בסיס של אמון ולכן לא מחתימים כלל על חשבוניות או תעודות משלוח. לטענתם גם הנתבע הנוכחי הובא וניתן לו אשראי על בסיס ידידות עם אדם אחר, המוכר להם ואשר לא העיד בביהמ"ש.

דווקא הנתבע הוא זה שבכתב ההגנה ציין מפורשות, כי מדובר בתובעת קשוחה (כהגדרתו), אשר עמדתה על החתמת הנתבע על תעודות משלוח.

אלא מה – הנתבע לא סיפק שום תעודת משלוח שכזו ולטענת ב"כ מדובר בתמימות לשמה.

קשה לי עד מאוד לקבל עמדה זו של הנתבע שכן מה פשוט היה אם הוא כבר מוחתם על תעודות משלוח (על פי עדותו) לקבל העתק של תעודות משלוח אלה ולהציג אותן בפני ביהמ"ש.

דווקא העובדה ששום תעודת משלוח שכזו לא הוצגה, תומכת בגרסת התובעת, כי הצדדים נהגו לפעול ללא חתימה על תעודות משלוח, לרבות ביחס לחשבונית נשוא כתב התביעה שאין מחלוקת שאינה חתומה או אין תעודת משלוח בצידה.

בסופו של יום לא הציג הנתבע הגנה אמיתית למעט הטענה, כי מדובר בחשבונית פקטיבית.

למעשה הנתבע לא הציג אפילו חשבוניות אחרות מן העבר והסתפק למעשה בטענה האמורה כטענה שביהמ"ש צריך לתת בה אמון.

לטענת הנתבע, משנת 2001 הוא הפסיק את הפעילות אל מול התובעת ואולם גם טענה זו נטענה בעל פה ולא הובאו כל ראיות לבסס אותה.

התובעת עצמה, באמצעות נציגיה, דהיינו, נציג התובעת ובנו, לא ידעה לומר בוודאות אם הפעילות הופסקה החל משנת 2001 ואולם בכל מקרה עמדה על טענתה על אספקת הסחורה משנת 2004.

בחנתי בזהירות את עדות נציג התובעת ובנו ולא מצאתי סתירות כאלה או אחרות בעדותם, אפילו לא לעניין משיכת הסחורה על ידי הנתבע או מסירת הסחורה על ידי נציגי התובעת, כאשר עדות התובעת ועדות נציג התובעת ובנו היו אמינות בעיניי בהקשר זה.

בסופו של יום מדובר בגרסה מול גרסה, עדות מול עדות.

אני לא נותן אמון כעמדת הנתבע, כי מדובר בחשבונית פקטיבית וספק בעייני אם התובעת הייתה מזייפת חשבונית בסכום של 5000 ש"ח בלבד אילו רצתה באמת לזייף ולאור העובדה שבין הצדדים היו עסקאות גבוהות הרבה יותר על פי עדויות הצדדים.